<h1>ארחות חיים הלכ' כתובות סימן י"ב</h1>
<h2>דף י.</h2>
חכמים הם שהתקינו עיקר כתובה לאשה והם התקינו ואמרו שכל הטוען טענת בתולים והאשה מכחשת אותו נאמן. ועליה להביא ראיה ולא על האיש שחזקה היא שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה והופך שמחתו לאבל. אמרה היא אמת (לא) [אמר] שלא מצאני בתולה ואיש בא עלי באונס אחר שנתארסתי הרי היא נאמנת. וכתובתה מאתים והוא מחרים סתם על מי שטוען שקר. ואם אמרה טענתה מפני שהכני עץ או קרקע הרי זו נאמנת וחוזרת כתובתה למנה. ואם טען ואמר לא מצאתי לה דם בודקין במשפחתה שמא אין להם דם לא דם בתולים ולא דם נדה אם נמצאו כולן כן הרי זו בחזקתה. לא נמצאו בני משפחתה כן בודקין אותה שמא חולי גדול יש לה שיבש לחלוחית האיברים או שהיתה מתענה ברעב (ומטיבין) [ומרטיבין] אותה ומאכילין אותה עד שתבריא ותבעל שנית ונראה אם יוצא דם אם לאו. ואם אין שם לא חולי ולא רעב ולא כיוצא בו הרי זו טענת בתולים. ואע"פ שמצא דוחק בעת תשמיש הואיל ולא יצא דם אין כאן בתולים שכל בתולה יש לה דם בין קטנה בין נערה בין בוגרת אלא מפני החולי או הרעב כמו שביארנו. ואם אמר שלא מצא דוחק אלא פתח פתוח שואלין שנותיה שמא בוגרת היא שרוב הבוגרת אין להם דוחק שמרגישין בו הרבה שהרי גדלה ונתרפו איבריה וכלו בתוליה. ואם לא בגרה עדין אומרין לו שמא הטית או (לא) בעלת בנחת הרבה ולפיכך לא הרגשת בדוחק. אם אמר לא כי פתח פתוח מצאתי הרי זה טענת בתולים לכל בתולה שלא בגרה בין קטנה בין נערה בין בריאה בין חולה שכל נערה בתולה פתחה סתום הוא. ואע"פ שיצא הדם הואיל ומצא פתח פתוח אין כאן בתולים.
הורו כל הגאונים שזה שאמרו חכמים שהוא נאמן אם הכחישתו להפסיד עיקר כתובתה אבל התוספת יש לה אלא אם [כן] נודע בראיה ברורה שהיא בעולה קודם שתתארס והטעתו לפיכך יש לו להשביעה בנקיטת חפץ כדין כל הנשבעין ונוטלין ואחר כך תגבה התוספת. ואין [לה] להשביעו שלא מצאה בתולה ואחר כך תפסיד עיקר כתובה שחזקה היא שאין אדם טורח בסעודה ומפסידה. ויש להחרים סתם על מי שטוען עליה שקר. ואם רצה לקיימה אחר שהפסידה עיקר כתובתה כותב לה מאה כסף לפי שאסור לשהות עם אשתו בלא כתובה.
<h2>דף י:</h2>
כל בתולה שכתובתה מאתים יש לה טענת בתולים. וכל שכתובתה מאה או שלא תקנו לה חכמים כתובה אין לה טענת בתולים. והמתיחד עם ארוסתו קודם הנישואין אין לה טענת בתולים. ומה היא טענת בתולים זה שנשא אשה שחזקתה [שהיא] בתולה וטוען ואומר לא מצאתיה בתולה ושני סימנין הן לבתולה האחד דמים שותתין ממנה בסוף ביאה ראשונה והשני הדוחק שימצא בה בביאה ראשונה בשעת תשמיש.
<h2>דף לו:</h2>
יש גאונים שהורו שהבוגרת אין לה טענת דמים ויש לה טענת פתח פתוח ואין דרך התלמוד מראה דבר זה. וטעות היה בנוסחאות שלהם. וכבר בדקתי על ספרים רבים וקדמונים שהדבר כמו שבארנו. ומצאתי שאין לבוגרת אלא טענת דמים בלבד. ועד מתי יש לו לטעון טענת בתולים אם נסתרה מיד. ואם לא נסתרה אפילו [לאחר] ל' יום.
